<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן י"ד</h1>
<h2>דף צז.</h2>
בקדרה עצמה פלוג רבוותא איכא מאן דאמר דמבשלין בה מכאן ואילך מאותו המין שבשלו בה עכשו באחרונה כיון שהתבשיל מותר טעם הראשון בטל והקדרה מותרת. ואיכא מאן דאמר שהקדרה אסורה לעולם לפי שאין כלי חרס יוצא מידי דפנו לעולם. ונהי שהתבשיל מותר שנתבטל מה שנפלט מן הקדרה ונתערב בתבשיל אבל כיון דקים לן דאינו יוצא מידי דפנו לעולם הנה נשאר בו מן הטעם הראשון ונבלע בו מזה השני ונאסר בו בהתערבו עם הראשון שנמצא בו ושוב אינו יוצא ממנה לגמרי ואסורה לעולם אם היא של חרס ואם היא של מתכת צריכה הגעלה. וכן כף חולבת שהגיס בה קדרה של בשר אם אינה בת יומה אפילו בלא ששים הכל מותר אם היא בת יומה התבשיל מותר בששים. אבל הכף אסורה כדאמרינן בקדרה וצריכה [הכשר] וכתב הר"י מקורביל ז"ל כשתוחבין כף חולבת בקדרה של בשר או להפך משערינן בכל מה שנכנס מן הכף בקדרה דלא ידעינן כמה נפק מיניה [אבל] מה שלא נכנס ברוטב אינו אוסרו ואפילו בכלי מתכות. והגיה עליו הר"ף ז"ל וצ"ע דבמתכת אמרינן חם מקצתו חם כולו וא"כ היה לו לומר דגם מה שלא נכנס ברוטב פולט ע"כ.
<h2>דף צז:</h2>
בשר בחלב וכן כל מין בשאינו מינו דאיסורא היכא דאיכא טעמא אפילו אם ההיתר יותר ממאה לא בטיל וכתב הר' אשר ז"ל דהיכא דאיכא איסור יותר מששים אסור אפילו אין בו טעם.
נשאל הר"ף ז"ל על מחבת של בשר ששמו תחתיה טרטרה של גבנה משום דלא סליק נורא בכלה מחבת של בשר כששמו תחתיה טרטרא של תפוחים (מפוחים?) ולפעמים הם ממהרים האש ואין האש הולך בכל המחבת הילכך צריכה לבון. ודע שאין משתמשין בזאת המחבת אם לא ברבוי גחלים עליה עכ"ל. ורבינו יחיאל ז"ל מפרי"ש התיר לעניה אחת שעשתה ביום טוב ראשון פנדא תחת הטרפא וביום טוב שני עשתה תחת אותה טרפא פלבדו"ן [צ"ל פלאדון] והתיר אם לא נגעה הטרפא בפנדא.
ונמצא בתשובת שאלה לרב צרפתי על כסוי קדרה חולבת ששמוה על קדרה של בשר רותחת דמשערינן בששים במה שנכנס בה. והר"ש ז"ל כתב בתשובה שמשערינן בששים בכולה והעיד ר' יעקב בר יקר ז"ל על כף חולבת שהגיסו בה קדרה מלאה בשר ושערו ששים במה שנכנס בקדרה ולא בכולה. ודעת בעל התרומה דמשערינן בכולהו במאי דנפק לפי אומדן דעתא. ור"ש ז"ל מחמיר וי"א דבכף משערינן אם יש שם ששים כפות ממנה מלאות דסתמא דמילתא אי אפשר דבלעה טפי משיעור מלואה והרשב"א ז"ל כתב נער כזית חלב בכף חדשה ואחר כך נער בה ביומה קדרה של בשר אין משערין בכל הכף אלא בכזית חלב שנער בה שהרי נודע האיסור כמה היתה. היתה הכף ישנה שנער בה בשר הרבה וביומה נער בה כזית חלב יש מי שאומר שבזו משערין בכל הכף לפי שהיא בלועה מבשר וחלב והרי כל הבלע חתכת איסור כחתכת נבלה ולא נודע שיעור כל מה שבלעה ולא כל מה שפלטה ולפיכך משערינן בכולה כמו שאמרנו. ויש מרבותי שהורו שאין אומרים בבלע חתכה עצמה נעשת נבלה ולפיכך בין בחדשה בין בישנה אין משערין אלא במה שבלעה מן האיסור עכ"ל.
כתב הרשב"א ז"ל איסור שנתערב בתוך היתר אע"פ שלא נמוח ועומד בעינו וזורקו אוסר את תערובתו בפליטתו אם אין בהיתר ששים כנגד כל חתיכת האיסור לפי שאין ידוע כמה פליט עד שנשאר בו לפיכך מן הספק משערין בכולו. ולא באיסורי תורה בלבד אמרו אלא אפילו באיסורין של דבריהם בכחל וכיוצא בו משערין בכולו וממנה אתה למד למי שבשל איסור בקדרה ואחר כך בשל בה היתר ביומה שמשערין בכל הקדרה ולא באמד פליטתה.
עוד כתב הר"י מקורביל חמשה דינים הם: האחד היכא שהכף בת יומה כשיש ששים מן הכף בקדרה הקדרה והתבשיל מותרין והכף אסור וביאר הר"ף ז"ל בין עם בשר בין עם גבינה לפי שהיא בלועה מבשר בחלב ואפילו בדיעבד נמי אוסרת אם חזרו ותחבוה בין עם בשר בין עם גבינה כל זמן שהיא בת יומה ע"כ. ובזמן שאין ששים הכל אסור ואפילו בהנאה ואפילו הקדרה (אף) [אך] לתת לתוכה צונן או פירות מותר אחר שאין הנאה באה מכח האיסור. השני היכא שאין הכף בת יומה אין צריך [ששים] והקדרה והתבשיל מותרין (והר"ף) [והכף] אסורה לתחבה לא בקדרה של בשר ולא בשל חלב והר"ף כתב (אף) [אך] בדיעבד אינה אוסרת מחמת בליעה ראשונה כיון שאינה בת יומה מבליעה ראשונה ע"כ. השלישי וצריך לחכם לחקור אם נתנו מים בתוך הקדרה אחר תחיבת הכף דאין אותן המים מצטרפות להתר. והר"ף ז"ל כתב ויש לתמוה [כ]שהכף בת יומה ויש ששים מן הכף דאמרינן שהקדרה והתבשיל מותרין והכף אסורה בין עם בשר בין עם חלב ולמה כיון שיש ששים בקדרה מן הכף אם כן יחשב לכף כהגעלה מבליעה ראשונה ויהיה לה (מן) [די] הקדרה עצמה אם בשר בשר ואם חלב חלב וי"ל דאיכא (למטעם) [למטעי] (אטו) [היכא] שלא (נחתכה) [נתחבה] הכף בקדרה כי אם מקצתה ועוד דהגעלה אינה מועלת כי אם במים רותחין כל כך שעולין הרתיחות ולענין הצרכת ששים צריך ששים אפילו כשאינה מעלה רתיחות רק שתהא רותחת [שהיד סולדת בו] ועוד דמספק רתיחה מצריכינן ששים [והגעלה אינה מועלת כי אם ודאי רותחת. ועוד אנו מצריכין ס'] מכל הכף אפילו בספק תחיבת כלה ובהגעלה אינה מועלת כי אם בודאי תחיבה כלה ע"כ. הרביעי אם נשפכו המים מן הקדרה וספק אם היה בהם ששים באותה שעה אם לאו לפר"ש ז"ל דטעם כעיקר דרבנן אזלינן לקולה ולפר"ת דהוי דאורייתא אזלינן לחומרא ונהג העולם כפר"ת ז"ל וכתב הר"ף ז"ל הא דאמרינן דספק דרבנן לקולא היינו ששפכו המים קודם ששערו בהן אם יש ששים אם לאו אבל אם היו לפנינו המים ואין אנו יודעין לשער אותן [לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא] כי האי. דדעת שוטה אינו כלום ע"כ. החמישי נכתב בספר התרומה חכם הבא להתיר הקדרה בשביל שאינה בת יומה צריך לחקור אם הוחמו מים בקדרה מעת לעת שאם הוחמו בו [הוי] הטעם שהוא פולט במים איסור שאין בו ששים דבכלה קדרה משערינן ונעשה בן יומו ואסורה מאחר שאין בה ששים. ודוקא בקדירה הבלועה על ידי איסור אבל קדרה הבלועה מבשר ואחר נשתמשו חמין בתוך מעת לעת ובתוך מעת לעת של שני נשתמשו בו חלב מותרת. מעשה בא לפני הר"י מקורביל ז"ל מקדרה חדשה שבשלו בה מים ותחבו בה כף חולבת בת יומה ולא היה במים כדי לבטל ולאחר המים בשלו בה מים פעם אחרת ותחבו בה כף בשר בת יומה וכמו כן לא היה בה מים כדי לבטל ואמר שנבלעת מפגם בשר וחלב והקדרה אסורה להשתמש בה או חלב אבל לבשל בה דגים מותר והר"ף ז"ל כתב מיהו נראה דכיון שהקדרה חדשה ולא בשלו בה לעולם כלום אע"פ שתחבו בה כף חולבת בת יומה וגם אין בקדרה ששים מ"מ אין הקדרה נעשת חולבת בהכי לאסור אם בשלו בה בשר אחר כן ואפילו בו ביום משום דהוי נותן טעם בר נותן טעם הטעם היוצא בתחלה מן החלב אל הכף ומן הכף אל המים שבקדרה ומן המים אל הקדרה עצמה ועדין התר הוא ומהאי טעמא אם לאחר מעת לעת מתחיבת כף חולבת הוחמו חמין ותחבו בה כף של בשר בת יומה מותר להשתמש בה בשר (בתחלה) [לכתחלה] משום דטעם חלב הבלוע בקדרה על ידי תחיבה ראשונה מכף חולבת לא חשיב טעם כדפרישית. ואמנם אמת הוא כאשר פסק הרב דקדרה הבלועה מבשר בחלב ואפילו (מפגם) [בפגם] אסור להשתמש בה לכתחלה לא בשר ולא חלב. ומשכחת לה כגון קדרה של חלב שנשתמש בה חלב בעין ואחר מעת לעת נשתמשו בה בשר הבשר מותר משום טעם חלב שהוא פגום לפי שאינה בת יומא. אבל הקדרה אסורה להשתמש בה לכתחלה לא בשר ולא חלב מפני שהיא בלועה מפגם בשר בחלב ואם היא של נחשת יגעילנה לאחר מעת לעת של מעשה שני. ואם היא של חרס לא ישתמש לא בשר ולא חלב. בההוא מעשה דכף ראשונה בשר או חלב לכתחלה ודיעבד מותר וכן לאחר כף שניה בשר או חלב עכ"ל. והר' אהרן הלוי כתב קדרות של מתכת לענין בשר בחלב או לענין חמץ בפסח אם בשל בה לפני הפסח שאינו מינו וכן קדרה שבשל בה בשר ובשל בה דבר אחר עד שלא יבשל בה חלב הרי הן מותרות ואפילו בו ביום ואפילו לכתחלה ובשול זה עומד להם במקום הגעלה. וכן מוכיח בסוף ע"ז לענין קדשים דכל יום ויום נעשה גיעול לחבירו ודינין אלו מפי מורי ר' ז"ל עכ"ל.
